עיריית קריית אתא נ' קייטרינג בר בשר בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית בגין תשלומי ארנונה ע"ס 16,573 ₪ אשר הוגשה ע"י עיריית ק. אתא (להלן: "התובעת").

כנגד הנתבעת 1 ניתן פס"ד ולמעשה תיק זה מתנהל כנגד הנתבעת מס' 2, שהינה בעלת המניות והשליטה בנתבעת 1.

בהתאם להסכם השכירות שנחתם ביום 10.10.05, שכרו הנתבעות את הנכס ברח' זבולון 9 בק. אתא. התביעה כנגד הנתבעת 2 הינה מתוקף היותה מחזיקת הנכס, וככזו חייבת בארנונה לטענת התובעת.

תשלומי ארנונה אלה הם לשנים 2007-2005 כולל ועזיבת הנכס נעשתה ללא הודעה לתובעת, כמתחייב בפקודת העיריות.

לאחר מתן רשות להתגונן לנתבעת 2 הפך תצהירה לכתב הגנה.

התובעת מצידה הגישה תצהיר של מר זאב אורלב, שהינו עובד בשירותה ומשמש כרכז מדור עסקים. לטענתו של מר אורלב, הסכם השכירות נחתם בין הנתבעת 1, בנה של הנתבעת 2, וכן כלתה של הנתבעת 2 הגב' אסנת דסה.

בשלב מסוים במהלך פעולות הגבייה התברר, כי החזקה בנכס הועברה לידי חב' "אוסי מעצבים בע"מ", כאשר בעלת המניות של חב' זו הינה הגב' אסנת דסה, כלת הנתבעת, שכאמור חתומה גם על הסכם השכירות.

לא ידוע על תמורה ששולמה בגין העברת החזקה זו.

הנתבעת 2 הינה בעלת המניות של חב' נוספת, "שניצל זול בע"מ", אשר גם לה חובות לעירייה וחב' זו מחזיקה ונמצאת באותו הנכס נשוא תיק זה וגם בעניינה הועבר הטיפול המשפטי לגביית חוב הארנונה.

התובעת טוענת, כי קיים חשש כי מסיבות שונות מר יאיר דסה עושה שימוש בבני משפחתו לפתיחת חברות תחת שמות שונים והחברות הנ"ל מנסות להתחמק מתשלומי חובה החלים על הנכסים.

הנתבעת 1 הפסיקה את פעילותה הכלכלית וחדלה להתקיים, גם אם לא פורקה בפועל ואפילו אגרת רשם החברות לא משולמת מזה מס' שנים.

בתאריך 27.1.13 העידו המצהירים ולאחר מכן הוגשו סיכומים.

הלכה למעשה, עניינו של פס"ד זה בשאלה אחת – האם יש להורות על הרמת מסך סטטוטוריות כנגד הנתבעת 2, דהיינו מכוח סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה המפנה לסעיף 119א לפקודת מס הכנסה ומתוכה רשאית התובעת לגבות את חוב הארנונה מבעלי השליטה בחברה, דהיינו הנתבעת 2.

לטענת התובעת, הינה רשאית לגבות את חוב הארנונה של החברה מבעלת השליטה בה- הנתבעת 2, מאחר והתמלאו כל התנאים להפעלת סמכותה זו, על פי הסעיפים הנ"ל, והיא מפרטת את התנאים מן הכלל אל הפרט בסיכומיה.

מנגד טוענת הנתבעת 2, כי הגישה, אשר אומצה בבתי המשפט בנוגע לשאלה זו היא, כי הרשות המקומית רשאית לגבות את מלוא חוב הארנונה מבעל השליטה, רק לאחר שבחנה ובדקה, כי בעל השליטה העביר נכסים מהחברה אליו. לשיטתה, אין לגבות מבעל השליטה חוב ארנונה העולה על סך התמורה או שווי הנכסים אשר התקבלו בידיו. לטענתה, על פי הנתונים שהוצגו בבית המשפט, לא זו בלבד שלא הועברו לידי הנתבעת נכסים כלשהם מהחברה, אלא שהיא אף נותרה בחסרון כיס והחברה חבה לה כספים רבים. לטענתה, התובעת לא הביאה כל בסיס ראייתי כי מדובר בבעל שליטה שהועברו לו נכסי החברה החייבת, ואף לא בדקה ובחנה זאת, ובכך פעלה בניגוד לכללי המנהל התקינים.

הנתבעת מציינת, כי התובעת טענה כי היא תובעת את מי שנרשם כמחזיק בנכס, ברם במקרה שלפנינו בחוזה השכירות נרשמו שם החברה, שמו של בנה- מר יאיר דסה ושמה של כלתה- הגב' אסנת דסה. על כן, לא ברור לנתבעת, מדוע התובעת בחרה לתבוע דווקא אותה, כאשר כלל אינה רשומה בהסכם השכירות.

זאת ועוד, לטענתה הגדילה התובעת לעשות, כאשר למעלה משנה וחצי ממתן פסק הדין כנגד החברה, לא בחרה לנקוט בהליכי גבייה כנגד החברה, לרבות אי פתיחת תיק הוצל"פ, אלא בחרה לפעול כנגד הנתבעת 2 בלבד.

דיון והכרעה:

בענייננו, השאלות המצריכות הכרעה הינן שתיים: